קדיש הינו שבח לקב״ה, הנאמר בשפה הארמית, בכמה מקומות במהלך התפילות שבכל יום- שחרית, מנחה וערבית.
קדיש גם נאמר במקרים נוספים שלא בתפילות כגון: לאחר אמירת דברי תורה במניין, לאחר קריאת בתורה ולעילוי נשמות של נפטרים בלוויות ואזכרות.
אמירת הקדיש אחרי כל חלק וחלק של התפילה מציינת את גמר החלק ובכתבי האר״י כתוב שבכל עלייה מעולם לעולם בעת התפילה יש לומר קדיש.
הקדיש נאמר בארמית כדי שהמלאכים השומעים אותו, שאינם מבינים את השפה הארמית, לא יתקנאו בנו, בני האדם, שאנו משבחים שבח נאה כזה.
ע״י אמירת השבח הזה אנו מצפים שהקב״ה יזכור תמיד את חורבן בית המקדש ואת גלות ישראל ויתעורר לגאלם, ואילו היינו אומרים אותו בלשון הקודש היו מבינים אותו המלאכים והיו מבינים שע״י שבח זה מתעורר ה׳ לגאולה והיו חלילה מלאכי הדין מתקנאים בנו וחלילה מקטרגים עלינו.
בשעת הקדיש צריכים השומעים להזהר ולהקשיב לאמירתו, לענות אמן בכוונה ובקול רם.
ואמרו חז״ל: כי כל האומר ״אמן יהא שמיה רבה מברך״ בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו, כלומר- בכל כוח כוונתו.
(מסכת שבת דף קי״ט)
אסור לדבר בשעה ששומע קדיש וכן אין להרהר בדברים אחרים ואפילו לא בדברי תורה.
עניית- אמן יהא שמה רבה (במקום המיועד לכך במהלך אמירת הקדיש), חשובה אפילו מעניית קדושה (שאומרים במהלך חזרת שליח הציבור לאחר תפילת העמידה).
ולכן אם אדם שומע ממניין אחד שאומרים איש״ר בקדיש וממניין אחר שאומרים קדושה במהלל חזרת תפילה, יענה איש״ר של הקדיש.
סוגי קדישים:
קדיש על ישראל.
חצי קדיש.
קדיש תתקבל.
קדיש יהא שלמא.
אי״ה נרחיב יותר על סוגי הקדישים בהמשך.
מערכת ״בפשטות״
